התיאור על תולדותיה של ממלכת ישראל בדור האחרון לקיומה, החל מימי מלכותו הקצרים של זכריה בן ירבעם (746 לפנה"ס) ועד לחורבן (722 לפנה"ס), הוא תיאור קצר, יבש וממוקד, שבו מסופר בעיקר על הרציחות של המלכים ועל חילופי השלטון התכופים שחלו בממלכה. זהו תיאור ספרותי ומגמתי, שמטרתו היא להציג את ההידרדרות המהירה של ממלכת ישראל לקראת החורבן כשרשרת של רציחות וחילופי שושלות ממש עד לחורבן. ההיסטוריוגרף בוחר במודע שלא להשתמש בתיאור על תקופה זו במוטיב של הנבואה והתגשמותה, ואפשר להניח שחילופי השושלות המהירים וחורבן הממלכה האפילו על כל אלה. נראה שעל הדור האחרון בתולדותיה של ממלכת ישראל היו להיסטוריוגרפים המשנה תורתיים מקורות מעטים בלבד, שכללו רק את רשימות המלכים עם המידע הכרוניסטי שהיה בהם, ללא מקורות נוספים, כמו סיפורים נבואיים ועם מעט מאוד מידע שהיה אפשר לקשר לתולדותיה של ממלכת ישראל מתוך קורותיהם המקבילים של מ...