הפרק עוסק בתכנון העירוני של תל עזקה בתקופת הברונזה התיכונה ומתמקד במרחב הפנימי של העיר, תוך הדגשת הקשר ההדוק בין הביצור לבין החיים העירוניים. הוא מציג את העיר לא כאוסף מקרי של מבנים, אלא כמערכת מתוכננת המותאמת לטופוגרפיה של התל ולמערכת החומות המקיפה אותו. המבנים נבנו על מדרונות מדורגים, לעיתים בצמידות לחומה ולעיתים אף על גביה, כך שהגבול בין פנים העיר למעטפת ההגנתית הלך והיטשטש עם הזמן. מכאן עולה כי החומה לא הייתה רק קו הפרדה, אלא חלק אינטגרלי מהמרחב העירוני ומהאופן שבו התארגנו החיים בתוכו. הפרק מתאר גם את הארגון הפנימי של העיר: אזורי מגורים, מתקנים ביתיים, אזורי אחסון ופעילות כלכלית השתלבו זה בזה בתוך מרחב צפוף ומדורג. הבתים שימשו יחידות רב־תכליתיות שבהן התקיימו מגורים, ייצור ואחסון, בעוד שאזורי השוליים ליד החומות שימשו כמרחבי ביניים פעילים – מקומות של תנועה, עבודה ופיקוח על הכניסה והיציאה...