יהדות וארכאולוגיה

הסיפור שלא סופר על ממלכת יהודה

הסיפור המקראי על תולדותיה של ממלכת יהודה, כפי שסופר בספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים, מתאר את נקודת המבט של העילית הירושלמית: את מה שזו ידעה, את מה שרצתה לספר ואת מה ששירת את האינטרסים הפוליטיים, הדתיים וגם הכלכליים שלה. בסדרת ההסכתים הזו ננסה לברר מה לא סיפרו המחברים של ההיסטוריה המקראית בתיאור ההיסטורי שלהם?

בכיכובו של פרופ' עודד ליפשיץ - ראש המכון לארכאולוגיה ע"ש סוניה ומרקו נדלר, מחזיק קתדרת אוסטריה לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, וראש התכנית לתואר שני ללימודי "ישראל הקדום" בתוך החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, באוניברסיטת תל אביב.

הסיפור שלא סופר על תולדותיה של ממלכת יהודה

הסיפור המקראי על תולדותיה של ממלכת יהודה, כפי שסופר בספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים, מתאר את נקודת המבט של העילית הירושלמית: את מה שזו ידעה, את מה שרצתה לספר ואת מה ששירת את האינטרסים הפוליטיים, הדתיים וגם הכלכליים שלה. בסדרת ההסכתים הזו ננסה לברר מה לא סיפרו המחברים של ההיסטוריה המקראית בתיאור ההיסטורי שלהם?
מצד אחד הם לא סיפרו על מה שהם בעצמם לא ידעו, בעיקר על אירועים מהעבר הרחוק. מצד שני הם לא סיפרו על מה שהתרחש רחוק מן העין ורחוק מהלב - הרחק מירושלים ומגבולות יהודה. אבל בעיקר מעניין להבין את מה שהמחברים של התיאורים המקראיים לא סיפרו למרות שהם, וגם הקהל שעבורו הם כתבו את הדברים, ידעו, ואולי אפילו ידעו היטב, אבל הם לא רצו לספר, כי הדברים לא תאמו את הקו ההיסטורי שלהם, את מטרות הסיפור ואת האידיאולוגיה שלו. מחקרים ארכאולוגיים והיסטוריים, כמו גם מחקר של הטקסט המקראי מאפשרים לנו לחשוף את הסיפור שלא סופר. זה מה שנעשה בהמשך הסידרה.

1#:היסטוריה, היסטוריוגרפיה, והטקסט המקראי

ההיסטוריונים שחיברו את היצירה ההיסטוריוגרפית הקדומה, שמצויה היום בתשתית הקדומה של
ספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים, שיקפו בה את השקפת עולמם לא כדי לספר מה היתה
ההיסטוריה של יהודה (או של ישראל ויהודה) אלא כדי להסביר את ההשתלשלות ההיסטורית ואיך
העבר מכונן את ההווה, כלקח איך שיש להתנהג בעתיד. התיאור בספרים אלה הוא טקסט
היסטוריוגרפי, שנועד להסביר את ההיסטוריה. זוהי לא ספרות היסטורית שנועדה לספר את מה
שהיה. ככה צריך לקרוא אותה וככה צריך להבין אותה.

2#:ספר דברים והאידיאולוגיה המשנה- תורתית: זמנם ומטרתם

הקשר בין ספר דברים לבין הרפורמה הפולחנית של ימי יאשיהו הוא העוגן הכרונולוגי וההיסטורי החשוב ביותר בחקר המקרא, והוא גם "לב הקונסנזוס" בין מרבית החוקרים. הקשר הזה גם מסביר את האידיאולוגיה של המחברים של ההיסטוריוגרפיה המקראית וגם את הזמן שבו חוברו התיאורים ההיסטוריים. גם ההיסטוריוגרפיה, שראשיתה בסיפור הכיבוש של הארץ וסופה בימי יאשיהו נכתבה החל מזמן זה, לאור החוקים, הלשון והאידיאולוגיה של ספר דברים.

3#:מתי נכתבה ההיסטוריוגרפיה המקראית? מה היו מקורותיה?

ההיטוריוגרפיה המקראית החלה להכתב בימי יאשיהו, עשורים אחדים לפני חורבן הבית הראשון. היא התבססה על שפע מקורות בכתב ובעל-פה, ונכתבה על מנת להסביר לקהל הקוראים בירושלים של אותו פרק זמן איך הם צריכים להבין את העבר וללמוד ממנו על המציאות של ימיהם, ועל הדרך שבה הם צריכים לנהוג בעתיד. חורבן ירושלים והמקדש, הגלות של עלית העם לבבל והיעלמותו של בית דוד חייבו שינוי חד בהבנת ההיסטוריה ובהבנת המציאות שבה התקיימה אותה עלית, והתאמה של התיאור ההיסטורי לאותה מציאות. לאור המשך ההשתנות של המגמות הרעיוניות בימי גלות בבל ושיבת ציון, המקומות השונים שבהם הספרות ההיסטוריוגרפית המשיכה להיכתב והאדונים החדשים שהיא נועדה לשרת, כך השתנה גם התיאור ההיסטורי, במגבלות שהוא היה יכול להשתנות.
מכל זאת אפשר להבין עד כמה אירועי העבר עצמם אינם חשובים כמו הזיכרון ההיסטורי, והדרך שבה העבר מעוצב בכל דור, במבט לאחור. מצד אחד – לא היה ניתן לשנות את מה שהיה ידוע לכלל הציבור באותם פרקי זמן שבהם נכתבו התיאורים המקראיים. עוגני הברזל ההיסטוריים, שהיו מקובלים על קהל הקוראים, ובלי קשר בכלל לשאלה אם האירועים הללו אכן התרחשו או לא, נותרו יציבים לאורך מאות השנים שבהן התפתח הטקסט המקראי. מה שהשתנה הוא מצד אחד הפרשנות לאירועים הללו, הסיבות והגורמים שהביאו להם, וכמובן שגם התוצאות שלהם והקישור שלהם לאירועים אחרים, שהיו גם יכולים להתפרש כעונש, כפרס וכגמול.

4#: "ישראל" במקרא ו "ישראל ההיסטורית"

יש פערים בלתי ניתנים לגישור בין "ישראל" המתואר בתנ"ך, "ישראל" שניתן לשחזר בעקבות הממצאים הארכיאולוגיים, ו"ישראל" המופיע במקורות כתובים חיצוניים למקרא. אם נשווה את "ישראל" המתואר במקרא (הדמות של יעקב / ישראל, בניו שהם "בני ישראל", שמהם נוצרו "שבטי ישראל", שהיו הבסיס ל"ממלכת ישראל" שהתפלגה לשתי ממלכות נפרדות – ישראל ויהודה), ל"ישראל ההיסטורי", תהיה זו נקודת מוצא טובה להבנת מטרותיו ודרכי עיצובו של התיאור המקראי, להדגמת מגבלותיו כמקור היסטורי, לבעיות העיקריות שיש בתיאור הזה, וללימוד על דרכי המחקר של תיאור זה – על מה שיש בו ועל מה שאין בו.

5#:כיבוש הארץ: עיצוב דמותו של יהושע, הרפורמה הפולחנית והדגמתו של "חוק החרם"

מבחינות רבות, ממשיך ספר יהושע את ספר דברים, והוא קשור אליו היסטורית, רעיונית וגם מבחינה סיפורית. למרות הקשר הזה, ולמרות ההמשכיות הברורה שבין שני הספרים, ספר יהושע הוא הראשון מבין ספרי "נביאים ראשונים". זוהי הפתיחה לתיאור ההיסטוריוגרפי על תולדות ישראל בכנען, ובו מתואר סיפור כיבוש הארץ וההתנחלות בה. הבנה זו, בדבר מקומו ההיסטוריוגרפי של ספר יהושע, יחד עם הדגש שיש על חשיבותו של ספר התורה והצגת הנאמנות לו כתנאי לכל תהליך הכיבוש, מעלה את השאלה: האם מי שחיברו את ספר יהושע התכוונו בכלל לתאר מציאות היסטורית? בפרק זה נראה שהסיפור על כיבוש הארץ נכתב כסיפור אידיאולוגי, שנועד להעביר את המסר של מחברי ההיסטוריוגרפיה המקראית לבני הדור. הוא לא נכתב כדי לשכנע אותם שתיאור זה משקף מציאות היסטורית. הם ידעו היטב את המציאות והבינו שהסיפור הזה נועד להדגיש את דרישת ההיבדלות של "העם הנבחר" משכניו – עמי כנען הקדומים. עיצוב דמותו של יהושע, ברוחו של המלך יאשיהו ולאור דמותו, והסיפורים המפורטים על אזורים שזה עתה הפכו להיות חלק מממלכת יהודה, הדגישו עד כמה סיפורי הכיבוש נושאים מסר אידיאולוגי אקטואלי לבני הדור, והם חלק מהמסרים שהשתלבו ברפורמה הפולחנית של אותו פרק זמן.