לקראת סוף המאה השמינית לפנה"ס הייתה יהודה בשיא התפתחותה כממלכה בשלה ומפותחת. היא התבססה על מדרג יישובי צפוף למדי, שהיה פרוס בכל חלקי הממלכה, ובו חוות וכפרים, יישובים משניים ויישובים מרכזיים. השפלה הייתה חבל הארץ המאוכלס והפורה ביותר בממלכה, ולכיש שימשה בירה משנית. בראש הפירמידה ניצבה ללא עוררין ירושלים, המרכז השלטוני הגדול והחשוב בממלכה, מקום מושב המלך וביתו, כוהני המקדש המרכזי וחלק גדול משכבת העילית. היה זה סופו של תהליך התפתחות ארוך שהתרחש במאות הט' והח' לפנה"ס. יהודה נהנתה משנים ארוכות של שקט, ששיאן במחצית השנייה של מלכות אחז (734 – 715 לפנה"ס) ובעשור הראשון למלכות חזקיהו (715 – 686 לפנה"ס). אלא שהמרד של חזקיהו בסנחריב והמסע האשורי נגד ממלכות המרחב ויהודה בתוכן, חולל את המשבר הדמוגרפי והיישובי הגדול ביותר בתולדות הממלכה. נוסף על לכיש חרבו כל ערי השפלה, וחבל הארץ החשוב והעשיר בממלכה, שחו...