הפרק עוסק בדרך שבה תל עזקה מתגלה דרך המקורות הכתובים ודרך תולדות המחקר, ומראה כיצד אזכורים מקראיים וחוץ־מקראיים מציירים תמונה עקבית של עיר גבול מבוצרת ובעלת חשיבות אסטרטגית בשפלת יהודה. עזקה מופיעה שוב ושוב בהקשרים של צירי תנועה, עימותים צבאיים ומערכי הגנה, ובכך מצטיירת לא כיישוב שולי אלא כחוליה מרכזית במערכת השליטה של יהודה במרחב שבין ההר לחוף. השילוב בין המקרא, הכתובות האשוריות ומכתבי לכיש מחזק את ההבנה שמדובר באתר שפעל כחלק ממערך אזורי של פיקוח, התרעה והגנה, ובמיוחד כנקודת מפתח על עמק האלה.

בהמשך, הפרק עובר לעסוק בתולדות הזיהוי של האתר, ומדגיש כי הזיהוי של תל זכריה עם עזקה לא נשען על הוכחה אחת מכרעת, אלא על הצטברות של התאמות: בין תיאורי המקורות לבין הטופוגרפיה, בין השם הקדום לבין המסורת המקומית, ובין הנתונים הארכיאולוגיים לבין התמונה ההיסטורית הרחבה. כך מתברר שהזיהוי הוא תוצר של תהליך ...