פרק זה עוסק בסיפור שהכי לא סופר על מי ממלכי יהודה. המלך מנשה מלך יותר מכל אחד אחר ממלכי יהודה, הוא היה בנו של חזקיהו וסבו של יאשיהו, ובימי מלכותו הארוכים התאוששה יהודה מהמכה הקשה שהונחתה עליה במסע סנחריב. יהודה השתלבה באימפריה האשורית שהיתה בשיא כוחה ועוצמתה, והעדויות הארכאולוגיות מימיו מעידות על השגשוג שעבר על האזור בתקופה זו. הכלכלה והמינהל הוסיפו להתפתח, ומנשה גם נזכר בתעודות אשוריות כמלך ששמר על נאמנותו לאשור ומילא את חובותיו כוסאל. ובכל זאת, דבר לא נכתב בספר מלכים על מנשה, וזאת פרט לתיאור רחב מאוד של החטאים הפולחניים שהיו בימיו. זוהי הדוגמא הקיצונית ביותר שישנה על הסיפור שלא סופר. על מלך שהועלם לחלוטין מההיסטוריוגרפיה המקראית ושכל מעשיו הושכחו, וזאת בתקופה קרובה מאוד לימי מלכותו, כשפרטים רבים על המלך ועל ממלכת יהודה בימיו היו ידועים למחברים ולקהל הקוראים שלהם גם בלי צורך במקורות כתובי...