הפרק עוסק בהתיישבות בתל עזקה בתקופת הברונזה הקדומה מתוך בחינה ארכאולוגית מפורטת של הממצאים, ומבקש להבין את אופיו של היישוב בראשית דרכו. מהחפירות, ובעיקר משטח S1, עולה תמונה של רצף התיישבותי ברור הכולל מבנים, מתקנים ומכלול קרמי עשיר, המאפשר לתארך את הפעילות באתר לשלבים השונים של התקופה. לצד עדויות לחיי יומיום – קירות, רצפות וכלים – מתגלים גם רמזים לפעילות פולחנית, כמו מתקנים מיוחדים וקבורת חמורים מתחת לרצפות, המעידים על עולם אמונות שבו הגבול בין מגורים לטקס אינו חד .
מהממצאים מתברר שעזקה הייתה יישוב גדול ומשמעותי, אך לא עיר מבוצרת. היעדר ביצורים ומבני ציבור מונומנטליים, לצד פיזור רחב של ממצאים ברחבי התל, מצביעים על דגם של יישוב פתוח, כנראה חקלאי, שהתבסס על משאבי עמק האלה ועל שליטה בצירי תנועה מרכזיים. היישוב התפרס לא רק בפסגת הגבעה אלא גם במדרונותיה, דבר המרמז על היקף פעילות רחב ועל ניצול א...