פרק זה עוסק בעזקה בשלהי ימי ממלכת יהודה – עיר גבול שחזרה למלא תפקיד מרכזי לאחר נסיגת האימפריה האשורית מן הלבנט. לאחר עשרות שנים שבהן השפלה הייתה מחוץ לשליטתה הישירה של יהודה, שבה עזקה במאה השביעית לפנה״ס להיות מוקד מנהלי, כלכלי וצבאי חשוב בעמק האלה. הממצא הארכאולוגי – ובראשו טביעות הוורדה, בית הבד, בור המים, מתקני הייצור והקרמיקה מתקופת הברזל 2ג׳ – מצביע על יישוב פעיל ומשגשג, גם אם שונה מאוד מעזקה של ימי חזקיהו.
עזקה המאוחרת אינה רק סיפור של חידוש יישוב, אלא גם מפתח להבנת ימיה האחרונים של ממלכת יהודה ועיצוב הזיכרון ההיסטורי שלה. דווקא בפרק הזמן הקצר שלפני החורבן הבבלי שבה העיר להיות חלק ממערך הגבול והמנהל של יהודה, ונזכרה לצד לכיש כאחת הערים האחרונות שנותרו מול הבבלים. מתוך מציאות זו, כך נראה, עוצבה גם דמותה של השפלה בזיכרון המקראי – כחלק בלתי נפרד מנחלת יהודה ומן הסיפור ההיסטורי שסופר בדו...