הפרק עוסק בעולמם הדתי והפולחני של תושבי עזקה בתקופת הברונזה המאוחרת, ומציג אותו כמערכת מורכבת ורב־שכבתית, השזורה בכל תחומי החיים. האמונה אינה מוצגת כמוסד אחיד או תחום נפרד, אלא כמרחב דינמי שבו חפצים, דימויים ופרקטיקות פועלים יחד – בגוף, בבית, במרחב הציבורי ואף בתוך יסודות המבנים עצמם .
הפרק מדגיש שלושה מישורים משלימים של פולחן. הראשון הוא המישור האישי־ביתי, שבו צלמיות, קמעות וחרפושיות פועלים בסמיכות לגוף ובחיי היומיום. חפצים אלו אינם רק מייצגים אמונה אלא משתתפים בה בפועל – הם נישאים, נוגעים בגוף ומתווכים הגנה, ברכה ומשמעות. המישור השני הוא הציבורי־מוסדי, המתבטא במקדש, שבו האמונה מתארגנת במסגרת תחומה, היררכית ומכוונת, תוך יצירת סדר מרחבי וטקסי. המישור השלישי הוא החבוי, המתבטא במנחות יסוד המוטמנות בתוך המבנים, ומשקף תפיסה של פעולה פולחנית נסתרת הפועלת מתוך המרחב עצמו ומקנה לו יציבות, הגנה וק...