הפרק עוסק במשמעות העמוקה של שמות מקומות כמפתח להבנת יחסי שלטון, זיכרון וזהות, דרך המקרה של עזקה. הוא מציע כי השם “עזקה” אינו בהכרח השם הקדום של האתר, אלא שם מאוחר שניתן בתקופת ממלכת יהודה, אולי כחלק מתהליך של שליטה וארגון מחדש של המרחב. לעומת זאת, ייתכן כי שמו הקדום של המקום היה “מורשת” (או מורשת גת), שם המשקף זיקה למערכת פוליטית־כנענית קדומה ולזהות מקומית שנדחקה עם הזמן. בכך, השם אינו רק תווית גיאוגרפית, אלא ביטוי למאבק בין זיכרון מקומי לבין מסגרת שלטונית שמבקשת להגדיר מחדש את המרחב.
הפרק מדגיש כי מתן שמות הוא פעולה של כוח: שליטים מעניקים שמות כדי לעצב תודעה, לבסס שליטה ואף למחוק זיכרונות קודמים. עם זאת, השם הרשמי אינו תמיד מחליף מיד את השם המקומי, ולעיתים מתקיימת תקופה של כפילות – בין “שם של שלטון” לבין “שם של זיכרון”. במקרה של עזקה, נטען כי לצד השם החדש המשיכו התושבים לשמר את השם הקדום,...