הפרק עוסק בייסודה המחודש של עזקה בראשית תקופת הברזל IIב' ובהבנתו כחלק מתהליך רחב של ארגון מחדש של המרחב בשפלת יהודה. הוא מציג את חידוש היישוב לא כחזרה פשוטה לאתר נטוש, אלא כפעולה מכוונת המתרחשת בעקבות קריסת המרכז הפלשתי בגת, אשר פתחה מחדש את האפשרות לשליטה בצירי התנועה בעמק האלה. בתוך מציאות זו, עזקה חוזרת ומתפקדת כצומת אסטרטגי, אך הפעם במסגרת מערכת אזורית חדשה שבה הכיוון והקשרים נעים יותר לעבר הרי יהודה .
הפרק מדגיש כי הייסוד המחודש הוא תהליך של הגדרה מחדש: האתר אינו משחזר את עברו הכנעני־פלשתי, אלא מקבל תפקיד חדש כמרכז מתהווה של שליטה, תיווך וארגון מרחבי. הדבר מתבטא הן בבחירה הטופוגרפית המדויקת של המקום והן בשימוש משולב בתשתיות קדומות לצד בנייה חדשה. במקביל, מודגשת ההמשכיות האנושית – קבוצות מקומיות שפעלו במרחב גם בתקופת הפער חוזרות ומתכנסות סביב נקודת המפתח, ובכך מחברות בין זיכרון מרחבי ...