ילו אפשרויות למחאה ולהתנגדות פעילה ניצבו בפני ברכט בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת? אם ניקח אפשרויות אלו בחשבון, ומה ניתן ללמוד מכך לגבי מורשת ברכט באמנות האקטיביסטית של ההווה? דקאן הפקולטה לאמנויות לשעבר, פרופ' פרדי רוקם, וראש החוג לאמנות התיאטרון לשעבר, פרופ' גד קינר-קיסינגר, בשיחה מרתקת על תגובתו של ברכט על הגזענות, הדיכוי הפוליטי והדיקטטורה בעידן שהוא עצמו הגדירו כ"זמנים אפלים".
הפודקסט מסכם בחמשה ימי סימפוזיון שהובילה "אגודת ברכט הבינלאומית" מהחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף החוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת חיפה. במסגרת הסמפוזיון הדיונים התמקדו במספר סוגיות, בהן: הביטוי של מורשת ברכט הן במחקר והן ביצירה האמנותית, והאם עשויות התיאוריה והפרקטיקה של ברכט לשמש כדגם ("מודל" בהגדרת ברכט) ליחסי-הגומלין בין אמנות ואידיאולוגיה, או/גם בין יצירה אמנותי...