שימוש בצבע הוא אחד הכלים הדומיננטיים בעולם התקשורת החזותית להעברת מסר. כל צבע יכול לטמון בחובו משמעות פוליטית, דתית, ורגשית — הכל תלוי הקשר.

הצהוב- אחד משלושת צבעי היסוד הוא צבע דואלי: מצד אחד הוא נתפס בתרבויות השונות כצבע של אור, שגשוג, וככזה כבעל כח, ומן הצד השני, יכול לסמל קנאה, בגידה, שקר והונאה (עיתונות צהובה).

צבע שבין פאר והדר לסכנה ולסקרנות. כל כך נצרבה בנו התודעה ההיסטורית השלילית הזו שכמעט שום שיקול גרפי אחר (צבע אופטימי, חם, שמח) לא גבר על כך ושחרר את הצהוב לשימוש יומיומי.

ד"ר גילי שלום מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת ת"א משתפת אותנו כי הפעם - מבלי להרגיש, הסרט הצהוב תפס ובגדול. הצבע הצהוב שוטף מאז פרוץ המלחמה את רחובות ישראל ואת הרשתות החברתיות כצבע המאבק למען החטופים — סרטים צהובים נקשרים למכוניות ולתיקים, רבבות עונדים אותם על פרקי ידם, דגלים, בלונים ובאנרים צהובים נתלים על חלונות ראווה עם הכיתוב Bring Them Home, לצד מיצג הכיסאות ברחבת מוזיאון תל אביב ועוד פעולות מחאה. למה דווקא צבע הצהוב ומה הקשר לימי מלחמת האזרחים האמריקאית?

האזינו בפלטפורמות

האהובות עליכם: